מאותם ימים ראשונים, ההתקדמות של 'דיאנטיקה' היתה בלתי פוסקת, שיטתית וחשפה מידע חשוב לפחות כמו מה שקדם לה. במרכז מה שמר האברד החל להיאבק בו בשלהי 1950 ובראשית 1951 היתה נקודה פילוסופית מרכזית נוספת. כלומר, אם דיאנטיקה היתה מורכבת מההסבר המקיף על המיינד האנושי, אז מהו הדבר שהשתמש במיינד? או באופן מדויק יותר, מהו הדבר שהרכיב את החיים עצמם? בהצהרה מוסמכת על העניין, הוא הסביר "ככל שאדם חקר יותר לעומק, כך הוא הבין יותר שכאן, ביצור הזה שנקרא הומו סאפיינס, היו הרבה יותר מדי דברים לא ידועים".

מסלול המחקר שהתפתח מכך, שהחל כעשרים שנה מוקדם יותר, הוכח בתור לא פחות מאשר מכריע. בהצהרה ביקורתית נוספת בעניין, מר האברד כתב "הייתי עסוק בחקירת היסודות של החיים, של העולם החומרי ושל התנהגות האדם". ואם רבים לפניו "שוטטו במסלול הזמן הבלתי ממופה הזה", הוא הוסיף, הם לא השאירו אחריהם שום תמרורים. אף על פי כן, בתחילת האביב של 1952, במהלך הרצאה מרכזית בוויצ'יטה, קנזס, תוצאת המחקר שלו הוכרזה: סיינטולוגיה.

סיינטולוגיה, פילוסופיה דתית יישומית, מתוארת במאות ספרים וביותר מ-3,000 הרצאות מוקלטות. בסך הכול, עבודות אלה מייצגות הצהרה על טבע האדם והפוטנציאל שלו, וגם אם ניתן לראות את מקורותיה בכתבים עתיקים שונים, הצהרה זאת היא בהחלט ייחודית. בין העיקרים החשובים של פילוסופיית הסיינטולוגיה: האדם הוא ישות רוחנית בת אלמוות; ההתנסות שלו מתפרסת על פני הרבה יותר מתקופת חיים יחידה והיכולות שלו הן בלתי מוגבלות אפילו אם הן לא מתגשמות כרגע. מבחינה זו, סיינטולוגיה מייצגת את מה שעשויה להיות ההגדרה האולטימטיבית של דת; לא מערכת אמונות אלא אמצעי לשינוי רוחני מוחלט.

הדרך שבה סיינטולוגיה משיגה את מה שהיא עושה היא דרך לימוד הכתבים של מר האברד ויישום העקרונות המופיעים בהם. העיסוק המרכזי הוא אודיטינג, שמועבר על-ידי אודיטור, מהמילה הלטינית audire, "להקשיב". אודיטינג הוא לא איזושהי צורה לא מדויקת של גישוש מנטלי, ולמעשה, אין לה שום קשר לא לפסיכולוגיה ולא לפסיכותרפיה. האודיטור לא מעריך עבור האדם ובשום אופן לא אומר לו מה לחשוב; כי האודיטינג לא נעשה לאדם, ואת היתרונות ממנו אפשר להשיג רק דרך השתתפות פעילה ותקשורת טובה. ואומנם, האודיטינג מושתת על האימרה שרק בכך שמאפשרים לאדם למצוא את התשובות שלו עצמו לבעיות החיים, ניתן לחסל את הבעיות האלה.

בדיוק למטרה זו, האודיטור משתמש בתהליכים – סדרות מדויקות של שאלות כדי לעזור לאדם לבחון מקורות לקשיים, שאילולא כן יהיו לא ידועים ולא רצויים. הנוהל מבוסס על העובדה שאם נראה ונבין את המקור האמיתי לדברים שמטרידים אותנו, הטרדות האלה לא יתקיימו יותר. כך, לדוגמה, אם אדם סובל מהשפעות הלוואי של איזושהי טראומה אנגרמית שקבורה כבר זמן רב, אודיטינג הוא האמצעי שלפיו ניתן לבחון, להבין ולבטל את אותה טראומה. מבחינה זו, ניתן להתייחס לאודיטינג כנוהל שלפיו אנחנו יכולים להשיב את אותם דברים שאנחנו לא מודעים להם ולא בוחנים אותם, אבל הם משפיעים עלינו לרעה. ככל שמשיבים מתוך המיינד הריאקטיבי עוד ועוד נתונים שעד כה היו לא ידועים, כך האדם נעשה יותר ויותר מודע למי שהוא, למה שקרה לו ולהיקף הפוטנציאלים האמיתיים שלו.

המשמעות של כל זה מבחינה סובייקטיבית לא ניתנת לתיאור, כמובן; כי אודיטינג בעצם הגדרתו עוסק בעלייה למצבים שעד כה לא היו ידועים. אבל במונחים מאוד בסיסיים, ניתן לומר שסיינטולוגיה לא מבקשת מהאדם לחתור לעבר התנהגות אתית גבוהה יותר, למודעות רבה יותר, לאושר ולשפיות. במקום זאת, היא מספקת נתיב למצבים שבהם כל זה פשוט קיים, שבהם האדם הוא יותר אתי, בעל יכולת, בעל יכולת החלטה עצמית ומאושר יותר משום שהדבר שגורם לנו להיות משהו אחר חוסל. או במילים אחרות, כפי שמר האברד עצמו הסביר פעם לאלה שהיו חדשים בסיינטולוגיה, "אנחנו מגישים לכם את המתנה היקרה של חופש ונצחיות – באמת, בכנות".